העולם המופלא

הזרה היא רעיון אמנותי שבא לידי ביטוי בספרות. העיקרון הוא לגרום לקורא על ידי מספר מילים לנחש את האובייקט עליו מדובר. בספרות, כמו בספרות, מדובר במניפולציה של מילים הגורמת לקורא לעבוד קשה בפענוח המשמעות. הסופר הופך את האובייקט המדובר זר למחשבה הרגילה וכך גורם לבלבול. לדוגמא, אם אני מדבר על "מקל גדול אותו אני מניח על השיניים ומשפשף בחוזקה," ייקח לכם כמה שניות כדי להבין שמדובר במברשת שיניים. זוהי דוגמא פשוטה אך אפשר לקחת את רעיון ההזרה עד למשמעויות שונות.

רעיון ההזרה מתחבר היטב לתיאוריות פוסט מודרניות ובעיקר לתיאוריית ה"פטפוט" של פוקו. פוקו טוען שהמאה העשרים היא מאה מפוטפטת, כלומר, לא הדבר עצמו הוא העיקר, אלא הדיבור עליו. בסלנג ובעגה הפרסומית קוראים לזה באזז. הבאזז הוא העיקר ולא משנה מה המוצר אותו מנסים למכור ובוודאי, לא איכותו.

את רעיון הבאזז אפשר למצוא היטב בקמפיינים פרסומיים. נדמה כאילו הקשר למוצר עצמו, לתכליתו ותפקידיו הפונקצויונאליים, הולך ונהיה רופף יותר ויותר. כמה פעמים יצא לכם להסתכל בפרסומת ולא להבין מה מפרסמים בכלל. בכל זאת, נותרתם מרותקים למודעה או למסך. רק בסוף, כשהלוגו של החברה עלה, הבנתם במה מדובר הבנתם את רעיון הפרסומת.

הקמפיין הפרסומי האחרון של חברת אגאדיר ממחיש את הבאזז ורעיון ההזרה היטב. הקמפיין הוא מורכב, על גבול השערורייתי וברובו רואים נשים ערומות לגמרי, בפוזות שונות, על גבול הפורנוגרפיות ועל ראשן יש שקית בד ועליה רשום "אגאדיר."

קמפיין זה הוצג בעיתונים, בשלטי חוצות ובכל רחבי האינטרנט. כמו כן, ובהתאם לרוח הסקסית החדשה, הוציאה השנה חברת אגאדיר לוח שנה המתאים למוסכים ולמועדוני חשפנות לכל הפחות.

להזכיר לכולם, מדובר בבורגר. אחרי הכל, בסך הכל בורגר. ועדיין, בעקבות הצלחת הקמפיין עלו מכירות ה TAKE AWAY של הבורגרים באחוזים מרשימים. מדוע? מה סוד הקסם?

ובכן, הגאונות של חברת הפרסום ואנשיה היא ביכולת לזהות הקשר, רופף ככל שיהיה בין קציצת הבורגר לאישה ערומה וסקסית. אנשי הפרסום יודע שהמוח לא חייב לעבוד בקשר לוגי אלא אנלוגי, כלומר בצורה של דמיון, אסוטיאציה, הקשרים חושיים. האם באמת כל כך מוזר להשוות בין קציצה עסיסית, נוטפת שומן ומענגת, לגופה של אישה סקסית? האם בלוטות הטעם לא מתמלאות רוק בשני המקרים? המתחסדים יגידו שלא, הכנים יגידו שכן. זה לא משנה, כולם, בסופו של דבר, יילכו לאכול באגאדיר.